אודות

סמדר שרת

משוררת

אני סמדר שרתמשוררת כבר מעל ל-30 שנה. מאז שאני זוכרת את עצמי נפשי קשורה בכתיבה. בגיל 7 כתבתי ביומן האישי שלי שאני רוצה רוצה להיות סופרת כשאהיה גדולה, ובאותה הזדמנות חלקתי מחמאות ללאה גולדברג, זה היה בגיל 7 אך רק בגיל 30 פורסם ספרי הראשון: "אור על פני תהום". הייתה לי התנגדות לדחף הפנימי שלי וניסיתי לא להיות משוררת כי זה לא משתלם. מאוחר יותר הבנתי שאי אפשר להילחם בייעוד שלך. אחד הדברים שאני עושה כיום הוא לעודד אנשים לחיות לאור הייעוד שלהם.

‏‏סמדר פרויקט - חתוך
סמדר שרת

ויקיפדיה

סמדר שרת (נולדה ב-27 ביוני 1957) היא משוררתעורכתעיתונאיתמחזאית 

ומנחת סדנאות כתיבה ישראלית.

ביוגרפיה

שרת נולדה ב-27 ביוני 1957 בקיבוץ נווה ים לרנה, אמנית ומורה לאמנות, ולשלמה, ימאי. היא גדלה והתחנכה באשדוד, למדה בבית הספר היסודי "גאולים" ולאחר מכן בבית ספר תיכון מקיף א' במגמה ספרותית. הייתה פעילה בתנועת הנוער "המחנות העולים" כחניכה ומאוחר יותר כמדריכה[1]. את שירותה בצה"ל השלימה בגרעין נח"ל בקיבוץ משגב עם, בין השנים 19751977, כמדריכת ילדים ונוער וקומונרית במחנה הרצליה[1].

שרת היא בוגרת תואר ראשון בחינוך ותולדות התיאטרון מהאוניברסיטה העברית (1981), ותואר שני בכתיבה ספרותית מהמחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב (2014). בנוסף, סיימה לימודי תעודה בהנחיית קבוצות במכון להנחיית קבוצות בשילוב אמנויות באוניברסיטת בר-אילן וכן בתעודת הוראה בתיאטרון מאוניברסיטת תל אביב[1]. בשנת 2004 השתתפה בקורס להכשרת מנחים לסדנאות כתיבה של מתא"ן (מפעל תרבות ואמנות לנוער) של החברה למתנ"סים[1].

קריירה מקצועית

שירה

שיריה הראשונים של שרת פורסמו בעיתון 77 בשנת 1988. מאז היא פרסמה שירים גם במוסף "משא" של העיתון "דבר", במוסף הספרות של "ידיעות אחרונות" וב"גלריה" של "הארץ".

סיפורים קצרים ומחזות לבני נוער

נוסף על שיריה, פרסמה שרת גם מספר סיפורים קצרים[2][3][4], וכן מחזות לבני נוער ("פיגארו לו פיגארו לה", "הקורמורן האחרון", "פגישת מחזור")[1].

כתיבה עיתונאית

בין השנים 19861992 היא עסקה גם בכתיבה עיתונאית, בעיקר בנושאי תרבות, ופרסמה כתבות ב"אפיריון", "הארץ", "במחנה", "עולם האשה" ו"ירחון נעמת"[1].

הנחיית סדנאות כתיבה

לצד פועלה בשדה השירה בישראל, שרת פועלת גם לקידום ולהנגשת השירה והמילה הכתובה לקהלים ולקהילות נוספות במסגרות שונות, פרטיות וציבוריות. בשנים 19871988 הנחתה סדנאות כתיבה מטעם המרכז ישראלי לבימות חובבים במשרד החינוך (מיל"ב) וכן מטעם עיריית חולון, במסגרת חוגי העשרה למחוננים (19932004).

בשנים 19941996 הנחתה פרויקטים בתחום הכתיבה המשלבים מבוגרים עם מוגבלות שכלית עם תלמידי תיכון ברחובות.

בין השנים 20082009 הנחתה את פרויקט "סיפור נולד" בתיכון מקיף ד' באשדוד מטעם משרד החינוך וסדנת כתיבה לילדי מועדון אקי"ם באשדוד מטעם קבוצת "כתובת" הירושלמית[1]. שרת משתתפת פעילה בתוכניות חינוכיות שונות בעיר מגוריה, אשדוד, וכן מנחה ועורכת ערבי תרבות בעיר.

בין השנים 20152016 הנחתה סדנאות כתיבה לתלמידי ד'- ו' במסגרת התוכנית "אשדוד בסימן קריאה", מטעם מנהל החינוך בעיריית אשדוד ומחוז דרום של משרד החינוך. החל משנת 2016 2016-23, היא מלווה ומנחה סדנת כתיבה במרכז החברתי של עמותת "אנוש" (למתמודדי נפש) סניף אשדוד.

בשנת 2019 הנחתה תהליך כתיבה עם נשות אופקים ויזמה תערוכת שירה בשם "מדברות גלויות", במסגרת פסטיבל מדרום מטעם המחלקה לתרבות במכללה האקדמית ספיר.

ערבי משוררים

בשנים 20172018 ערכה והנחתה את פאנל המשוררות "אמאל'ה" במסגרת פסטיבל "ימי שירה במדבר", ושני אירועים במסגרת פסטיבל אַשְׁדּוֹדָשִׁירָה – ערב "משוררים ואשדודית" ו"עד הלום – שירה אשדודית חברתית", בהשתתפות משוררים אשדודים. בשנת 2019 ערכה והנחתה את הערב "לשורר בין דימונה לאשדוד" במסגרת פסטיבל אַשְׁדּוֹדָשִׁירָה, ובשנת 2020 ערכה והנחתה את "שתי מ[א]יות וסמדר אחת" במסגרת פסטיבל אַשְׁדּוֹדָשִׁירָה.

הפקה ועריכת ספרים

בשנים 2015-2016 הפיקה שרת וערכה את הספרים "היו כאן רק חולות" ו-"האוצָר שֶבַּלֵּב".

פעילות ציבורית בתיאטרון

בנוסף על פעילותה בתחום הכתיבה והשירה, עסקה שרת גם בתיאטרון. בין השנים 19891993 הייתה חברה בוועדת הרפרטואר של מדור התיאטרון בעמותת "אמנות לעם" בשיתוף משרד החינוך. כמו כן הייתה שותפה להקמת תיאטרון ספריה במרכז הקהילתי ע"ש פירסט באור יהודה, בשיתוף עם רינה סופר, מנהלת הספריות[1].

ספריה

  • אור על-פני תהום: שירים – תל אביב: ירון גולן, תשנ"א 1991.
  • עכשיו כשאלוהים מזיע: שירים – תל אביב: ירון גולן, תשנ"ב 1992.
  • שמחת הקיקיון: שירים – תל אביב: תג, תשנ"ו 1996.
  • בת הירח: שירים – תל אביב: י' גולן, תשס"ג 2003.
  • אנטומיה של לב שלם: שירים – תל אביב: ספרי עיתון 77, 2008.
  • אם לא היה פה מעקה הייתי עפה: שירים – תל אביב: ספרי עיתון 77, תשע"ו 2016.
  • עד הקיץ הבא: שירים – אשדוד, הוצאה עצמית, 2019
  • זאת עיר (מבחר שירים עם ציורים של רפי פרץ) לופה, 2020
  • סבא יהודה, ספר ילדים, לופה, 2021
  • אוחזת בחיים בתאווה, (מבחר שירים וחדשים עם ציורים) לופה, 2021

ספרי שירה שערכה

  • יניב קקון, שכונה, תל אביב: ספרי עיתון 77, 2010 (זוכה פרס רמת-גן)
  • גליה צורי, שיגרת חירום – יומן על ציר הכיסופים, החממה הספרותית של סטימצקי2013
  • עוזי הרלינג, הלום תקווה, ספרי עיתון 77, 2015
  • ד"ר אלי כהן, פרנויה, ספרי עיתון 77, 2015
  • ניסים ברכה, אני ניסים ברכה כותב שירה, ספרי עיתון 77, 2015
  • טלי רהב, "ילד בלונדיני ימינה", תל אביב: ספרי עיתון 77, 2018
  • רחלי ארנון, הבטחתי להיות, מתן אמנויות הוצאה לאור, 2019
  • ניסים ברכה, לכבוד מערכת שעות נוספות, ספרי עיתון 77, 2020
  • נעם גבע, פתאום כוכבים, ספר הייקו, הוצאה עצמית, 2021
  • ד"ר אלי כהן, עכירות נסבלת, ספרי עיתון 77, 2021

פרסים והכרה

  • 1992 – פרס רחל על ספרה השני, "עכשיו כשאלוהים מזיע"
  • 2004 – פרס מקרן תל אביב לספרות ואומנות ע"ש יהושע רבינוביץ', על ספרה הרביעי, "בת הירח"
  • מבחר משיריה תורגמו לאיטלקית ולאנגלית.
  • ספרה השישי "אם לא היה פה מעקה הייתי עפה" יצא בשנת 2016 בתמיכת המועצה לתרבות ולאמנות של מפעל הפיס.
  • מספר שירים פרי עטה הולחנו. בשנת 2019 יצא לאור "עד הקיץ הבא": אלבום משיריה של סמדר שרת בהפקה מוזיקלית, הלחנה וביצוע של יניב נחמני.

חיים אישיים

שרת היא נכדתו של המלחין, מנצח המקהלות והמחנך יהודה שרתרווקה ומתגוררת באשדוד.

לקריאה נוספת

  • שתל, שמואל. "הלב נפתח אל כנף מלאך". עיתון 77, גיליון 202 (1996), עמ' 9 (על ספרה "שמחת הקיקיון").
  • יעקב, אלברט בן יצחק. הטריינינג זוכר את הגוף. עיתון 77, גיליון 337–338 (אדר-ניסן תשס"ט, מרץ-אפריל 2009), עמ' 14 (על ספרה "אנטומיה של לב שלם")
  • אורבך, ניקולא. לקפוץ ולהישאר בחיים. עיתון 77, גל' 390 (אב-אלול תשע"ו, אוגוסט-ספטמבר 2016), עמ' 12–13 (על ספרה "אם לא היה פה מעקה הייתי עפה")

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סמדר שרת בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1.  סמדר שרת בלקסיקון הספרות העברית החדשה
  2. ^ "תרד", עיתון 77 גיליון 336, טבת-שבט תשס"ט, ינואר-פברואר 2009, עמ' 43
  3. ^ "מחפשים" ו"רעב", עיתון 77 גיליון 368, סיון-תמוז תשע"ג, מאי-יוני 2013, עמ' 42-43
  4. ^ "לואיס תרזה והדה גאבלר", עיתון 77, גיליון 404, טבת-שבט תשע"ט, דצמבר 2018-ינואר 2019 עמ' 46